נו, תחזרי לאת

תחזרי לאת (את שונה), שירו של אתגר מויאל, הוא בהחלט אחד השירים המוצלחים יותר ששמעתי בתקופה האחרונה. מעבר להפקה מוזיקלית מקצועית שיודעת בדיוק איפה לגעת בנקודות הרגש, קולו המיוסר של מויאל נתן לי תחושה שהוא יודע על מה הוא מדבר. גם עליו וגם קצת עליי.

מויאל מתחיל את שירו בליווי של גיטרה עדינה שכמעט ולא ניתן לשים לב אליה כשמויאל שר. לאט לאט קולות שניים מדגישים מילים מסוימות, הפזמון מגיע שקט ומרגיע, ספק עצוב ספק נזכר ולפתע כל ההפקה מתרוממת בצורה דרמטית יחד עם התופים ואפקט הדיסטורשן של הגיטרה. אי אפשר שלא לקבל צמרמורת ממנו, מאתגר.

ניתן להבין על מה השיר מספר אך המלודיה המצורפת למילים הקשות, המתגעגעות, הכמהות למשהו שכבר לא קיים, הן אלה שהופכות את השיר למשמעותי כל כך. אתגר מויאל בחר להתחיל את השיר במילים 'שקר קטן'. הוא ממשיך ומתאר אישה, דמותה מעורפלת אך ניתן להבין שהיא מתמסרת בקלות לחיי הלילה מלאי העשן והאלכוהול, המשנים את טיבו של אדם בן רגע.

'ושוב יצאת אל הערב

מדליקה את האש

לכסות את הכל בעשן'

האש, שיכולה להיות היא עצמה או הסיגריה שמלווה אותה לכל אורך הלילה, מכסה את המציאות בעשן, כי כך קל יותר לא להרגיש. מי לא יודע שהמציאות עשויה להיות קשה עד לכדי כאב בלתי נסבל והבריחה הקלה ביותר ממנה היא על ידי הסמים והאלכוהול. האושר הדמיוני המהול בטיפות של אלכוהול ועשן הסיגריות הוא סוג של משחק מסיכות וכאשר הלילה עולה כל שנותר לאותה בחורה שהשתנה, הוא לבקש ממויאל שיבוא וייקח אותה הביתה, אל המקום המוגן.

לא יכולתי שלא להבין את אתגר מויאל כאשר הדבר היחיד שהוא מבקש מאותה בחורה זה להתפקח ולחזור להיות מי שהיא. ללא קצוות מעורפלים, ללא חושים קהים. אני יכולה להודות שהבקשה הזו שוברת אותי כל פעם מחדש כאשר רובנו בחיי היומיום מתאמצים כל כך להיות מי שאנחנו לא. מנסים לטשטש את הגבול שאנחנו מסתיימים בו ומשחק החיים מתחיל.

אני לא זוכרת כמה פעמים ביקשו ממני לרסן את עצמי, לשלוט ברגשות שלי, לחשוב לפני שאני מדברת. אולי כל זה היה לטובתי, אך אתגר מויאל הוכיח לי בשיר הזה שאולי אני לא צריכה את הטשטוש והאלחוש שהחיים מציעים לי בכזו קלות. הכאב הבוקע מגרונו מוכיח לי שישנם אנשים שלא יבקשו ממני להשתנות ולו לרגע אחד. אנשים שירצו לראות ולשמוע אותי פיקחת, מפוקחת ובועטת.

מויאל מבקש להוכיח את אותה בחורה על השקר שהיא מספרת לעצמה, על הצורה בה היא חיה. הערפול הזה לא ייתן לך כלום בחיים, את מספרת לעצמך שקרים קטנים שיעזרו לך לחיות אבל למה? שיהיה לך יותר קל להרגיש, שיהיה לך יותר קל לשרוד את עול היום יום. את השקרים איתם את מתמודדת כל יום.

'חשבת שהשקר נגמר

אבל השקר גומר'

אין מילים מדויקות מאלה בכדי לתאר את מה שמתחולל בתוך נפש מיוסרת. לא משנה כמה שקרים תספרו לעצמכם, לא משנה כמה שקרים סיפרתי לעצמי, השקר גמר אותי בסוף, ביקש ממני לקלף את כל השקרים כולם עד שהגעתי לשכבה המקורית שאני. וזה מה שהשיר גרם לי להרגיש, כל אותן 3 דקות ועשר השניות של שיר, זרקו אותי להבנה הזו.

'נו תחזרי להיות את

את יודעת

את שונה'

ממליצים לקריאה נרחבת:

• ספר "חתן פרס ישראל" של אתגר מויאל בסטימצקי
• עמוד הלינקטון של אתגר מויאל לשיר תחזרי לאת

הכותבת החליטה להישאר בעילום שם בשל הערצה נסתרת שצוות האתר מכבדים 🙂 

ביקורת / דעה