בעבר הרחוק שלי, עבדתי באחת החנויות האהובות עליי בתל אביב, "עולם הפסנתרים", בחנות הזו הגיעו לא מעט אנשים לקנות או לשכור פסנתרים ולפעמים היו כאלה שאפילו קנו גיטרות, שזו המחלקה שאני הייתי אחראי עליה בעיקרון. אבל מה שהיה מדהים אותי כל פעם מחדש, שלא מעט סלבס היו מגיעים לנגן על הפסנתרים היקרים שם, פסנתרים שהיו עשויים מעץ מיוחד שיש רק בפסנתרים ובכינורות (סטרדיוואריוס למתקדמים).
ובין הסלבס שהיו מגיעים, הרבה מאוד פלצנים, אין מה לעשות. כל אחד והפאסון שלו, כל אחד וה"אני יכול לשלם על זה אבל בינתיים סתם אשב להראות מה אני מסוגל". וכל פעם שהיה מגיע סלב כזה או אחר אני הייתי מסתתר או חוזר מהר למחלקה שלי, לא אוהב לתת קהל לכאלו שמתלהבים מעצמם.
אבל יום אחד הגיע מישהו, נשבע לכם, נראה הומלס, עם ג'ינס וחולצה זרוקה, רואים שהיה נראה טוב פעם אבל באותו היום הייתה לו יותר גישה של "זה מי אני, שחררו ממני".
לא אשכח איך התיישב על אחד הפסנתרים והתחיל לנגן ואמר "בואי רגע, שבי לידי" שכמובן לא דיבר אליי אלא למוכרת בחנות שהייתה בזמנו גם מורה אדירה לפסנתר וכשהוא אמר לה "בואי ננגן יחד" אני קינאתי בה, כי בדיוק התחלתי לנגן בעצמי בפסנתר ויותר מזה, כי התחלתי להיזכר מי זה הבחור הזה. זה דני פאר. אשכרה פאקינג דני פאר מגזוז אחת הלהקות האהובות עליי מהעבר הרחוק של התקליטים בבית שלי. (בימים שפטיפון היה רהיט יותר גדול מפינת האוכל).
המוכרת (לא זוכר את שמה, סלחו לי), אמרה לו "לא תודה, אני לא יודע לאלתר" וזה שיגע אותי, כי היא מורה מדהימה לפסנתר, תבקשו ממנה כל פיסה קלאסית והיא תנגן מתוך שינה, אבל כשהוא התחיל לנגן סולם בלוז קטן, היא איבדה את זה וחזרה לשרת מישהו דמיוני בחדר אחר.
דני פאר מסתכל עליי ואומר "אולי תשב רגע? יודע לנגן קצת?" אז עניתי לו "קצת זה אוברייטד לעומת מה שאני יודע לנגן" אז ענה לי "בסדר, זה יספיק, שב שב"
ובמשך שעתיים כמעט, כל מה שעשיתי, היה לנגן ביד שמאל סולם בלוז שהוא לימד אותי בחצי שעה הראשונה והוא ניגן ואלתר בשתי הידיים שלו את השאר, זה היה אדיר, ואני לא אחד שאוהב בלוז, אבל זה בלוז-ישראלי-ישן-שמח שכזה שיצא ממנו, התלהבתי כאילו מדובר בשיר חדש של גזוז.
היום כששמעתי שהוא הלך לעולמו, הדבר היחידי שחשבתי זה – וואלה מזל שלא היו טלפונים בזמנו, בטח הייתי עומד מולו כמו אהבל ומצלם אותו כמו שעושים תמיד כשרואים זקנים רוקדים, לא מצטרפים אליהם, רק מצלמים אותם. מזל שלא היה לי כלום מעניין ביד, כי הצלחתי לשבת עם דני פאר ולנגן ביחד לשעתיים בערך למרות שלא היה לי חצי מושג ממה שהוא עשה שם, אבל וואו. דני פאר היה פסנתרן עם נשמה אמיתית, לפחות במוזיקה, לא מכיר אותו בחיים האמיתיים יו נואו למעט הציוצים השנונים שלו בטוויטר מדי פעם (כן, יש אנשים גם בטוויטר).
תודה דני שנתת לי לשבת לידך ולנגן קצת, אני קצת דומע כשאני כותב את זה כי לא ידעתי רבע ממה שאני יודע היום, לא במוזיקה ולא עליך. בכל מקרה, תודה. היה לי העונג.
קחו קצת מהעונג שהיה פעם איתו:
https://www.youtube.com/watch?v=k6cW_PRfSbk
https://www.youtube.com/watch?v=iOPcJZDiumA
https://www.youtube.com/watch?v=dadhMPvkjlc
https://www.youtube.com/watch?v=XNur-qYFUfM