לא, לא הגעתם לכתבה על עונת הרחצה, מה שכן – זאת העונה הכי מוצלחת עבורנו בשנה וממש כמו בחיים בעונה הזאת אנחנו הולכים לים, משתזפים (למי שיכול), שים פס על כולם ועושים מה שבא לנו.
אבל מה??? עוברים שנה של גשם, שמש, גשם, קר, גשם, סופות ועוד.. טוב, בואו נפסיק עם המטאפורות כאן.
שנים של עבודה קשה נדרשות עבורנו להגשים את החלום שלנו – בדרך אנחנו פוגשים המון אנשים – מוכרים ופחות אבל בעיקר פחות.
פתאום (ואולי לא פתאום) זה קורה – מתחילים להצליח, משהו טוב קורה שם אבל דווקא במקום הזה של ההצלחה חשוב לזכור את כל התחנות שעברנו עד לשם, כל האנשים שליוו אותנו, כל אלה שפגשנו, כל מי שעזר לנו להגיע למקום הזה ולזכור שאנחנו בני אדם פשוטים כמו כולם שעושים דברים נורמטיביים כמו לקום בבוקר, להתקלח, ללכת לשירותים, לנשום.
אנשים שנולדים לפני הקיץ ומגיעים ישר לקיץ – לא מבינים כמה ימים אפורים וחשוכים יש בדרך, לזמרים של פעם לקח אולי כמה שנים טובות עד שהגיעו למקום שרצו להיות בו וגם היום הם נלחמים על מקומם וזה היופי ומצד שני, הם אינם שוכחים מי הם ומה הם היו.
ההצלחה איננה נגיעה בפסגה לבד אלא הרמת כל המציאות מעלה – אין הצלחת היחיד לבדו שווה לו משהו אלא הצלחתו בעזרת כל החבלים ששלחו לו בדרך – אם זה קטן או גדול זה איננו משנה אלא העיקר שעזרו לו ואל תגידו לי עכשיו שיש אנשים שעושים הכל לבד לבד ומגיעים לבד לפסגה כי הם מועטים מאוד ובינינו, אנחנו עושים את האנשים לגדולים בזכות מחשבותינו עליהם ולא הם עושים את עצמם גדולים.
"מי שאוכל לבד – מת לבד" לא סתם נאמר, מוזיקאים ובכלל מצליחנים שמגיעים למקומות גדולים – לעולם אל תשכחו את מי שהיה שם בשבילכם בהתחלה, בכל הדרך – החבלים שאנשים שלחו לעזרתכם יוכלו להביא אתכם למקום ההפוך כדי לתת ואל תשכחו מה קיבלתם, מי אתם, לאן הגעתם ומאיפה.