עומר ביטס
להיות צלם מוזיקה זה ללכוד רגע שכולל בתוכו הכול- צליל הלהקה או אמן שנותנים הכול (או לפחות את הרוב) על הבמה, התאורה שנשפכת על הבמה בגוונים עזים או מנורה קטנטנה בפינת פאב מעושן, אווירת ריח סיגריות וזיעה במועדון צפוף וצפיפות של לפעמים עשרות, לפעמים מאות אנשים שכולם הגיעו יחד כדי לשמוע, לראות, להריח ולהרגיש את האמן הנבחר שלהם. כל רגע כזה הוא עולם שלם שמוקפא בזמן. מעין קפסולה שתמשיך להתקיים גם לאחר שאותו הרגע יתפוגג הלאה ויוחלף באינסוף רגעים אחריו. תפקידו של צלם מוזיקה הוא כשל לוכד פרפרים: לתפוס את מושא מרדפו בדיוק ברגע הנכון ובצורה שתשמר אותו נאמנה.
צילום הופעות הוא ז'אנר דורשני ותובעני – חומר הגלם המרכזי של הצלם – האור, לרוב אינו נמצא כלל ברשותי כצלם. שולטות בו ביד רמה נסיבות כמו מיקום האירוע, השעה ביום, ו'אפילו' מצב רוחו של התאורן. בניגוד לז'אנרים רבים של צילום אין לנו שליטה על הנקודה בה האמן החליט לעמוד על הבמה או על צבע החולצה שבחר ללבוש. בכתבה זו אפרט בקצרה על הדברים שעוזרים לי בסיטואציות מאתגרות. אזהרת מסע: ההסבר עלול להיעשות קצת טכני אבל זכרו שהידע על איך כלי העבודה שלנו פועל הוא לטובתנו:
מצלמות כיום נמצאות בנקודה נוחה מאוד טכנולוגית. מצלמות רבות, מהמקצועיות ביותר ועד מצלמת טלפון פשוטה מסוגלות להפיק תוצאות מדהימות. שיטוט אקראי באינסטגרם או פיד פייסבוק אקראי יכול לתת מושג על האיכות והמיידיות של צילום היום בכלל, ובהופעה בפרט. מצבי צילום אוטומטיים עושים כיום את רוב העבודה בעבודה צלם מתחיל ובלתי מנוסה אך הנה כמה טיפים שיכולים לשפר את הצילומים שלכם גם מעבר לאזור הנוחות האוטומטי:
- עמדו קרוב: כשאתם עומדים קרוב אל הבמה או הנקודה בה עוד האמן- החלק המואר מהווה חלק גדול יותר מהתמונה והתוצאה היא תמונות ברורות יותר, וגם מעניינות יותר. רוברט קאפה, מגדולי הצלמים, אמר "אם התמונות שלך לא מספיק טובות – אתה לא מספיק קרוב"
- הגידו אתם למצלמה כיצד לצלם: פעמים רבות תמונות מהופעות 'נשרפות' והאמן הפוטוגני פתאום מופיע כגוש לבן או צבעוני בהיר מאוד. הסיבה: המצלמה רואה אזור גדול, רובו לא מואר, ומנסה להבהיר את התמונה כדי שנוכל לראות באזורים אלו. ההבהרה הזו 'שורפת' את האזורים הבהירים ומשאירה אותנו עם כתם לבן. הפתרון, העבירו את המצלמה למדידת אור נקודתית- נקרא ברוב המצלמות Spot Metering, ויאפשר לנו לקבל חשיפה טובה של האומן שלנו.
- זוויות: זווית צילום טובה יכולה לעשות את ההבדל, היו יצירתיים, סובבו את המצלמה בזוויות שונות, הסתכלו במסך- מתי התמונה נעשית מעניינת יותר? אין כאן חוקים, אם זה יפה – זה עובד. הקפידו לא לחתוך איברי גוף וכלי נגינה בצורה גסה מדי (כלל אצבע- אם חותכים אז בצורה ברורה – לא קצה יד או למעלה של ראש).חפשו נקודות שונות באולם ועל הבמה לצלם מהם- התוצאות יכולות להיות מפתיעות:
- אור וצבע – נסו לעמוד במקומות שונים ביחס לתאורה- בחנו לדוגמא מה קורה שאתם עומדים מולה והאור שמגיע מאחורי האמן נכנס בצורה ישירה לתוך העדשה. אם קיימת תאורה צבעונית- התייחסו למיקום שלה בפריים, היא יכולה להוות רקע מצוין לפורטרט של הזמרת או הקלידן…
- לא לשכוח את הפרטים הקטנים – כמוזיקאי בעצמי, אני מנסה לתפוס את הרגעים שמייחדים כל אמן או להקה. השקיעו זמן בלהביט על ההופעה שנמצאת מולכם, מי הוא הליצן של הלהקה? מי מפיקה את ההבעות המעניינות ביותר? מי לבש חולצה מעניינת? מה מתרחש בין חברי הלהקה? התקשורת בינהם יכולה לגלות לכם הרבה על המופע שמולכם ולרמוז על רגעים ששווים תיעוד.
הרשימה הזו לא מתיימרת לתאר את המישור הטכני של צילום הופעות, לכך אפשר להקדיש סדרת כתבות שלמה. השתדלתי לדבר יותר על החוויה האישית שלי ומסקנות שאספתי במהלך השנים, עקרונות וכללי אצבע שיכולים לעזור לכולם להנות יותר מצילום תמונות בהופעות. עם זאת, זכרו שאלמלא נקראתם לצלם את ההופעה בצורה מקצועית, נסו לחוות את החוויה גם בצורה בלתי אמצעית וללא המצלמה: דרך עינכם, אוזניכם ושאר החושים שהרי להם ולזיכרונות שהם יוצקים – אין תחליף.