מרגישים את זה באוויר, זה לא מהיום אבל כבר תקופה שאנחנו בירידה משמעותית ברמת התוכן. כל ילד בן 3 כבר יודע את "דרך השלום" בעל פה ואין אדם ברחוב שלא למד את "בוקרשט" הלוך וחזור.
מפחיד אותי לכתוב שירים בתקופה בה אנשים מבקשים מילים שיהיו מגניבות או אקטואליות ובין השאר דורשים את ה"להיט" הבא שיהיה שיר פשוט בלי מסר – סך הכל שיר אהבה שאנשים רוצים לשמוע ולזמזם באוטו לתקופה הקרובה.
מיליוני צפיות על שירים חסרי כל תוכן שמדברים על להתחיל עם בחורה על הבר ועד לצאת לסתם טיול בחו"ל שעושים ממנו אוויר לנשימה… אני בטוח שהרבה מהכותבים שאיבדנו בעשור האחרון מתהפכים בקברם איך הפכנו להם שנים שהם בנו לנו פה תרבות אמיתית ואיך היום מה שהולך בתחנות הרדיו אלה שירים חסרי כל תוכן.
מנסים להיות כאן כמו בחו"ל וחושבים שזה עובד ועובדה – זה עובד
שירים ריקים תופסים את הפלייליסטים הנחשבים ומעטים השירים העמוקים שנכנסים (אם בכלל) לתחנות הרדיו.
כשאני כותב שיר אני חושב מה יש לי לתת לעולם – איזה מסר אני יכול להביא בטקסט כדי שאנשים ייקחו אותו לחיים שלהם – איזה איבר בנשמה שלי אני חושף אבל כשאני שומע מה יש היום זה ממש לא עושה לי את החשק הזה.
אל תתנו לרמה לרדת ואל תורידו את עצמכם ברמה – אהבה לדוגמה יכולה להיות כל כך עמוקה, אמיתית ונוגעת במקומות הכי נסתרים של הנפש – אל תתנו לה להיות שקית זבל כי היא לא.
אם אתם רוצים לשנות תחפשו את השירים שבאמת נוגעים לכם במקומות הכי עמוקים – לא כל מה ששמח הוא משהו אמיתי, אפשר גם שמח ממקומות של תחושת הלב ולא שמיעת האוזן וזו הדרך שאני רוצה לעשות עם המוזיקה. תנו לאיכות לחזור – מגיע לנו עומק ולא רדידות. אנחנו שווים את זה.
*השירים הנזכרים לעיל הם דוגמאות בלבד וזו רק דעתי כמובן – כמו תמיד