דווקא עכשיו, בימים יותר מורכבים, כשאפשר להזמין רק לאירועים קטנים ואינטימיים עם מעט משתתפים, כשאין אפשרות לעשות חתונות גדולות ואירועים. דווקא עכשיו זאת הזדמנות לצקת תוכן לאירועים הקטנים והאינטימיים. לתת ערך מוסף למוזמנים ולחוגג האירוע.

בין אם זה יום הולדת, חתונה, בר מצווה או ברית\ה, אירועים קטנים הופכים להיות משפחתיים ומקרבים. אני כזמרת שמופיעה במגוון של אירועים ושמה לנגד עיניי את החיבור למוזיקה, השמחה, ההנאה וההתרגשות של מזמיני האירוע ואורחיהם מגלה הזדמנויות ייחודיות בתקופה הזאת. הזדמנויות להופיע בקטן, להסתכל בעיניים, לשתף את הקהל ולהתרגש יחד עם החוגגים, באירועים קטנים ומשפחתיים. (עוד על זמרים לאירועים)

בתקופה הזאת אני מופתעת ונהנית בכל פעם מחדש מהיצירתיות של המזמינים והאפשרות באמת לגעת ולרגש, באירוע קטן.

 כזמרת באירוע קטן אני מגיעה ומכינה תמיד את הרפרטואר הרלוונטי לאירוע בו אני מופיעה, ודווקא עכשיו בתקופה שנראה בה התרבות כבויה, דווקא עכשיו אני מגיעה להופיע באירועים קטנים וייחודיים.

יום הולדת בפארק בהם מזמינים חברים לחגוג ולהיות יחד בחוץ, מסיבת גיוס ייחודית במסעדה בה הוקדש שיר במיוחד למתגייסת כולל התאמת מילות השיר לאופיה, חגיגית יום הולדת פרטית של בעל לאשתו בהפתעה על חוף הים ביפו ועוד שלל אירועים מרגשים המאפשרים לאנשים לחגוג ולהיפגש בהתאם להנחיות.

זאת ההזדמנות שלכם לחגוג יחד עם האהובים עליכם להנות באירוע בו יש סוג של הופעה פרטית, משירים שאתם אוהבים, להתחבר יחד, להצטרף אליי לשירה, לצחוק ולהתמלא מכוחה של המוזיקה.

באחד מהאירועים חוגגת האירוע ציינה שזה היה לה כמו אוויר לנשימה, כי כן המוזיקה נותנת לנו אוויר, מקום וביטוי. ולכן דווקא באירועים הקטנים זה הזמן להתכנסות משותפת יחד עם שירים ומוזיקה אהובים. 

אני אבישג זיו זמרת יוצרת ומנגנת בגיטרה, מגיעה לאירועים מגוונים לשמח ולרגש, ויחד איתכם מתאימה את המוזיקה לאירוע, במידה ויש רצון לצרף הרכב יש בהחלט אפשרות כזאת.

אז דווקא עכשיו כשהכל לא יציב ומשתנה זה הזמן להנות ממוזיקה באירוע שלכם ולהיות יחד עם משפחה וחברים בהתאם להנחיות.

זה הזמן שלנו להמשיך לשמוח, לחיות ולהנות ממוזיקה טובה ואיכותית.

הפוסט אירועים בימי קורונה הופיע ראשון במוזיכאן

באחד מהימים האלו שהאוזניים ביקשו לשמוע משהו חדש, שוטטתי ברשת, מחפש איזה צליל או קול שיפיגו את רצף השירים שכבר טחנתי עד דק באותו הזמן. תוך כדי סינון ההרגלים לחזור לעוד אלבום מוכר, נזכרתי בכל מיני אומנים שעשיתי להם "לייק" בלי באמת לדעת למה. כאלו שהחלטתי "לשים בצד" לרגעים כמו זה. מכאן ועד הפרופיל של עדי עברו כמה דקות, משם ל – YouTube אפילו פחות. מאז ועד לכתיבת שורות אלו, עברו כבר כמה חודשים שאני עוקב באדיקות אחרי לידתה מחדש של הגברת. אז הייתה את התכנית ההיא, וגם את הלהקה ההיא, והמון הופעות אורח. עכשיו, סוף-סוף כבו כל האורות, פרט לזרקור אחד בודד שמאיר על ראשה של הזמרת בעלת אלף הצבעים בשיער.

חמוש בידידת נפש ואמת, הגעתי רווי בירה וסקרנות לפסאז' באלנבי. ברקע, על עמדת התקליטים ניצח GALO על שני פטיפונים וניגן מוזיקה ששלחה אותי ל – SHAZAM מספר מוגזם של פעמים. פרט להופעה המדוברת והשקת הויניל, התקיימה גם תערוכה, אותה יזם ניצן יוגב, בה 10 אמנים עיצבו עפ"י פרשנותם עטיפה לתקליט בהשראת המוזיקה שהוא מכיל. מהתבוננות ביצירות, אני מבין שעבר זמן רב מאז הפעם האחרונה שחוויתי חוויה רב-חושית בהופעה. איך הצליחה בחורה אחת, להכניס תערוכה, השקת ויניל, וידאו ארט לכל אורך הערב, הצהרת אופנה מגוונת כהרגלה, ובמרכז כל אלו, הופעה מוזיקלית אחת ומיוחדת. למחמירים בעניין החוויה הרב חושית, הקהל שהגיע דאג לחוש הריח עם סיגריות חונקות מהולות בריח וויד איכותי.

אולמנסקי עולה אל הבמה, נוטפת שיק, חמושה בשתי צמות בלונדיניות ארוכות, היוצאות מבסיס שיער שחור, עטופה במעיל צבא אמריקאי, לרגליה נעליים גבוהות ומראה טראפ-היפ-הופ מובהק. מיד עם תחילת ההופעה, מישהו צועק "אין כמו ישראל", עדי מחייכת בחזרה וממשיכה עם הקטע האינסטרומנטלי המצוין שפתח את ההופעה. מי שעקב אחרי עדי בתקופה האחרונה מבין מדוע חייכה. רגליה של עדי כבר רקדו על במות אירופה, בפסטיבלים, כאורחת ולבדה, ונראה כי התחיל להתגבש לכדי יריית פתיחה של קריירת סולו בינ"ל.

בתוך כל זה, משעשע לראות עד כמה בולט הניגוד בין איך שהיא תופסת עצמה, לבין איך שהיא נתפסת בעיניי הקהל. הנאיביות המוערכת של אולמנסקי, כוללת חיוך נבוך כשבוקע פידבק צורם מהמוניטור, תודות גדולות וכנות לכל מי שהגיע והתוודות על החשש שליווה אותה "שלא יגיעו אנשים". ומנגד, עומדת על הבמה זמרת מעולה, עם מוזיקה ייחודית שיכולה לנענע גם עכוזים עם קצבת ביטוח לאומי, ונוכחות מהפנטת שגרמה לכל הקהל בפסאז' להשאיר את העיניים ממוקדות אך ורק בבמה.

רצף השירים היה מעולה ונשמע כמו תמהיל של Yolandi Visser ו –Shivaree, אם אפשר בכלל לדמיין דבר כזה. היו מספר ביצועים בולטים, בניהם "Dreaming about it all" שלדעתי הוכיח עד כמה מרגש החיבור בין אומן לטקסט שכתב. "Snow" האדיר היה בעיניי הביצוע הכי חזק בערב, ואני ממש מצפה לשמוע את גרסת האולפן שלו, ועוד מספר לא מבוטל של קטעים ושירים שהוכיחו עד כמה חסרת ז'אנר מוזיקה יכולה להיות.

הסטליסט המגוון כלל גם מספר ביצועים עם אורחים, ראשון מבניהם עלה "MO RAYON" לשני שירים, שנוכחותו הלא ברורה על הבמה רק העצימה את יכולות הבמה של עדי (בעיקר בביצוע של  “Internet Girl”שהיה טוב מאוד). אחריו עלה "Nomok" שהפליא בנגינת תפקיד בס על קלידים בשיר "Disco", שהיה עשיר ודומיננטי, והשאיר טעם של עוד. אחרון האורחים היה מיכאל כהן AKA "כהן" מ-כהן@מושון, ששר יחד עם עדי את "Pink Pills", וגם שיר שלו שנקרא "רק אני". גם כאן הביצוע היה טוב, ובאותה נשימה, לא היה ברור מה הוביל לבחירה של השיר ושיתוף הפעולה הזה בהופעה. בעיניי עדי יכולה להחזיק ערב שלם לבדה, ללא עזרים או מלווים. מצד אחד ברור לי שהופעות היפ-הופ ו-R&B כוללות בד"כ אירוח אמנים ושיתופי פעולה, ומצד שני הנדבך היחיד שנוסף מנוכחותם של אורחים אלו, הוא עד כמה הפרפורמנס של עדי שונה ומרענן. האתגר במקרה הזה הוא למצוא אמנים שיתאימו לאווירה ולסטייל של הערב כולו.

ההופעה נחתמה ברצף תודות ובהדרן של שיר אחד, הלא הוא "was it you?"  המעולה. לאחר ההופעה המשיכה במקום מסיבה שנשמעה כמו המשך ישיר של הפתיחה של הערב. כמובן שלא התלבטתי לרגע, אספתי את התקליט שלי + מדבקה ויצאתי אל הרחוב, אני חוזר הביתה לשמוע את התקליט. כל הדרך אל הרכב החלפנו אני וידידת האמת חוויות ורשמים לגבי ההתרחשות בפסאז'. כמו בכל דיון טוב, היו הסכמות והיו גם חילוקי דעות. לכן, אוכל להעיד רק על עצמי, ובעיניי זה היה ערב מעורר השראה ועמוס במוזיקה טובה, ובשורה התחתונה, פשוט נהניתי. כך בעצם מצליחה עדי להוכיח שאומנות היא אמורפית, שחוויות הן סובייקטיביות ושמוזיקה לא נמדדת בטובה או לא, אלא במה שהיא עושה לנו.

הפוסט חמישים אלף גוונים של עדי אולמנסקי הופיע ראשון במוזיכאן

• ההופעה: "הקרקס של דולי", "לבד בעדר", "הפילוסופיה של איימי" ו"דור המבול".
• המקום: מועדון ״התדר״ בראשון לציון
• השעה: (משהו בערב)

*צילום: רן כהן

אז לפני שאתם רצים לקנות כרטיסים, יש כמה שאלות שהייתי חייב לשאול את שני התותחים הכבדים של האירוע המלחמתי האדיר הזה. תוקי, הסולן של "לבד בעדר" ולירון רפאלי, הסולנית של "הקרקס של דולי". בהצלחה, בעיקר להם.

תגידו רגע, מה הקשר ביניכם שאתם נראים כאלה חמודים ביחד?

(תוקי:) "לפני שנים שהיה לי הרכב אחר עם שם מקורי (תוקי), דרור ואסף מהקרקס היו הנגנים שניגנו איתי. אחרי תקופה קצרה עברתי לגור איתם ועם לירון. אז בעצם חוץ מחברות סטנדרטית התחלנו את הקשר כשותפים לדירה. אני חושב שבתקופה הזאת למדנו להכיר אחד את השנייה או יותר נכון לחשוף את כל הדברים המוזרים שיש בנו אז אנחנו מכירים ממש טוב. אולי יותר מדי טוב… אני זוכר שבשבוע הראשון שנכנסתי לדירה היא חשבה שאני רוצח סדרתי כי היא ראתה אותי מסדר את הנעליים שלי בחדר והיו לי בערך 30 זוגות והיא הייתה בשוק (היום יש לי כבר 50). אני זוכר שיום אחד שמעתי אותה צורחת במטבח, צרחות שיכולות להיות הגיוניות רק עבור מישהו שרואה מישהו אחר נרצח מול העיניים שלו, רצתי אל המטבח וראיתי אותה מסתכלת על כמה תולעים שהיא גילתה בפח. לאט לאט התחלתי להבין עם מי יש לי עסק   יש לנו מיליון סיפורים כאלה מהתקופה הזאת… אולי יום אחד נכתוב על זה ספר או סדרה."

מה שיפה בכם שקלטתי זה שאתם מופיעים אחד בקליפ של השני, זה קטע כזה?

(תוקי:) "זה התחיל שיום אחד הם (דולי) העירו אותי משינה ואמרו לי "קום, דודו זר בסלון וצריך לצלם קליפ". מאז יצא לי לביים ולצלם חלק גדול מהקליפים של דולי, דבר שנתן לי המון ניסיון בתחום. בקליפ "סרטים" של לבד בעדר, בו נעזרתי בחברים רבים, ביקשתי גם מחברי הקרקס לשתף פעולה. (לירון:) אפשר להגיד שאנחנו שרמוטות פריימים וכל קליפ זו הזדמנות לגנוב קצת פריים"

*מתוך הקליפ "סרטים" של "לבד בעדר"

אגב קליפים, רוצה להזכיר לנו בקצרה תוקי איך / למה / מה למען השם גורם ללהקה לעשות 12 קליפים ב12 חודשים? 

"תמיד רציתי לעשות דברים שאף אחד עוד לא עשה או ניסה וזו הייתה הזדמנות מצוינת. שמחתי לגלות שהחברים בלבד בעדר לא פוחדים להיכנס להרפתקאות מסובכות, קשות ומעייפות ובעיקר שמחתי לגלות שהם סומכים עליי. וואלה שאני חושב על זה, כל הכבוד להם, לא יודע אם אני הייתי סומך עליי ככה…"

ההופעה הפעם בראשון לציון, תגידו, מה דעתכם על זה שתל אביב הפכה להיות עיר הבירה של המוזיקה בעוד שערים אחרות מקבלות רק "סיבובי הופעות" ספציפיים ולא הופעות כל שבוע

(תוקי:) "לדעתי זה לא נכון, יש ערים רבות שיש בהן מועדוני הופעות שעובדים על בסיס שבועי, פשוט רוב הלהקות יודעות שהסיכוי שלהם להגיע לקהל גדול יותר הוא במרכז הארץ, כלומר תל אביב. אבל גם שאנחנו מופיעים בחיפה או בבאר שבע אנחנו מרגישים שהסצנה קיימת לגמרי ושיש קהל שרוצה לשמוע מוזיקה טובה בכל הארץ."

(לירון:) "דווקא אני חושבת שהמון להקות נמשכות להופיע מחוץ לתל אביב, כי כשאתה מופיע בתל אביב אתה לא מיוחד, שאתה מופיע בראשון אתה מיוחד. מעבר לעניין שתרבות הלילה התל אביבית מפנה כתף לא חמימה למוזיקאים בזמן האחרון. ברור שזה נובע מביורוקרטיה מלמעלה, אבל זה נושא לראיון אחר."

*צילום: רן כהן

תוקי אני מבין שאתה בתכלס אוהב את ראשון..

(תוקי:) "כן, אני גדלתי וגרתי כל חיי בראשון, ההורים שלי עדיין גרים בראשון ותמיד יהיה לעיר הזאת מקום חם בלב שלי. באופן מפתיע אחרי שנים של הופעות, לדעתי הופעתי בראשון רק פעם אחת. אז אני מאוד שמח שההופעה הזאת מגיעה."

בוא נדבר על משהו רציני, מה השיר הכי אהוב שלכם של משה פרץ?

(תוקי:) "זיקוקים, ברור." (לירון:) "שקר כלשהו לאהבה"

דולי, אפשר לדעת למה עברתם לשיר באנגלית?

"כי עברית שפה קשה, סתם, זה עניין של תקופה, את האלבום הראשון כתבנו בעברית, את השני באנגלית, ואין לדעת באיזו שפה נכתוב את השלישי. יש רעיון?"

תוקי, מה קורה עם אלבום נוסף? יהיו גם 12 קליפים חדשים?

קשה לי להאמין שבאלבום הבא נוציא שוב 12 קליפים אבל אי אפשר לדעת. אולי יהיו יותר שירים…

אתם חושבים שיש הבדל בין הקהל הישראלי ולבין הקהל החו"לי?

(לירון:) האמת מההופעות הקצרות שעשינו בחו"ל הקהל לא שונה, אבל שוב ככל שאתה רחוק יותר מהמרכז, מהבית, אתה יותר אטרקציה.

מה השירים שהכי כדאי להם לחכות בהופעה לדעתכם? (גם של האחרים)

(תוקי:) אני באופן אישי עף לגמרי במשך כל ההופעה של דולי. ממש. כאילו, לא רואים אותי בכלל, כי אני עף באוויר ואי אפשר לדבר איתי בזמן ההופעה שלהם, זו פשוט חוויה אדירה כל פעם מחדש. לגבי לבד בעדר, האמת שאנחנו מכינים הפתעה גדולה להופעה הזאת… תצטרכו להגיע ולגלות.

לחצו לאיוונט בפייסבוק

הפוסט 23-7 מגיעים לטרוף את התדר הופיע ראשון במוזיכאן

שמוליק דורנבאום, חולה סרטן לשעבר הוא מוזיקאי כבר הרבה שנים, לרוב מאחורי הקלעים שעובד / עבד עם מוזיקאים פחות מוכרים, גם בארץ וגם בחו"ל, ב13.5 הוא פעם ראשונה יעלה על במה ועל קידמת הבמה, לא בתור נגן (כמו שעשה בהופעת מחווה ללינקין פארק לפני כשנה) אלא בתור זה שישיר וינגן יחד עם הרכב מלא את השירים שכתב והלחין במשך חייו, חלק מתקופת המחלה וחלק מתקופות אחרות.

אז איך המוזיקה של שמוליק דורנבאום הופכת למצווה?

"שמול" הוציא סינגל, הוציא קליפ יפיפייה ומקצועי ואף מעלה את המופע הזה למען המלחמה בסרטן, מה זה אומר? זה אומר שכל ההכנסות מכל מה שעושה מבחינה מוזיקלית – הולך למלחמה בסרטן, פעם למחלקות מטפלות ופעם לאגודה, ב13.5 כל ההופעה הינה תרומה למלחמה בסרטן, כרטיסים מתחילים מ40 ש"ח וכל שקל הולך לתרומה.

מכירים את העמוד בפייסבוק "אל תתרבו"? העמוד הזה הוא פרי יצירתו של שמוליק, העמוד נפתח למען אלו "שלא צריכים להתרבות" ומתוך ה"צחוקים" והסטטוסים גם יצר שיר שהביא מעל לחצי מיליון צפיות (522,000 צפיות ליתר דיוק) וגם השיר הזה מתוכנן להיות בהופעה. אחרי הכל, חצי מיליון אהבו, לא ישיר את זה?

אז קודם כל מה הסינגל / קליפ?

פרומו להופעה:

אל תתרבו – הקליפ הרשמי (יצאו הרבה שניסו להעתיק)

לעמוד ההופעה במוזיכאן לחצו כאן

אם בא לכם לבוא, לשמוע מוזיקה טובה וגם לתרום לאגודה, זה יכול להיות ערב נהדר לכולם וכמובן, גם להביא מאזינים חדשים לשמוליק דורנבאום.

הפוסט איך מוזיקה הופכת למצווה ב13.5 הופיע ראשון במוזיכאן